מתחילים את המסלול בתחנת הדלק של קיבוץ האון. יוצאים צפונה על כביש 92, ולאחר כ-800 מטר מאותתים ופונים ימינה בעקבות השילוט אל אנדרטת הטייסים הטורקים.
מאחורי האנדרטה מסתתר סיפור היסטורי מרתק ועצוב. בשנת 1914 ביקשה האימפריה העות'מאנית להפגין את יכולות התעופה שלה ושלחה שני טייסים – יזבשי פתחי ביי ומולה עוואל ביי – לטיסה מדמשק לקהיר, עם מספר תחנות ביניים ובהן ירושלים. בעוד רבים המתינו לבואם בעיר, המטוס נקלע לרוחות השַרְקִיָה העזות והתרסק סמוך לכנרת. שני הטייסים נהרגו במקום. האנדרטה מוקפת גן מטופח ומתוחזקת עד היום במימון ממשלת טורקיה.
לאחר הביקור ממשיכים ימינה עם סימון השבילים הירוק ומתחילים לטפס במעלה רמת הגולן. ככל שעולים, נפתח מאחור נוף הולך ומתרחב של הכנרת.
כעבור כמעט 3 ק"מ מגיעים לרחבת חניה שלצידה שלט המפנה אל עין שוירח. מומלץ להחנות את הרכב מבלי לחסום את הדרך ולהמשיך רגלית.
אל המעיין מובילה הליכה קלה של כ-300 מטר, העוברת דרך מחסום בקר. לאורך השביל נשקפים מורדות רמת הגולן והכנרת.
בריכת המעיין עצמה באורך של 10 מטרים וברוחב של 2 מטרים. עומקה הטבעי מגיע ל-1.5 מטרים, אולם רשות הטבע והגנים קבעה כי מפלס המים יוגבל ל-60 ס"מ בשל סכנת טביעה. מדי פעם נסתם הפתח המנקז את הבריכה, מפלס המים שב ועולה לגובהו המקורי, ובהמשך חוזר לרדת.
סביב הבריכה גדלים עצי אקליפטוס ובוסתן פירות היוצרים צל נעים במשך רוב שעות היום. בעונת הקיץ ניתן למצוא כאן גם פירות ראויים למאכל.
לאחר הביקור חוזרים לרכב וממשיכים בטיפוס. בקטע הבא ייתכנו קפלי קרקע והצלבות. בעלי רכבי 4X4 רכים מתבקשים לשמור על תנופה רציפה ובטוחה. דרגת הקושי בקטע זה היא בינונית–קשה, בהתאם למצב הדרך.
כעבור כ-500 מטר עוזבים את הסימון הירוק ופונים שמאלה, צפונה. העלייה הבזלתית הופכת מעט קשוחה יותר. מימין נראים שרידי מבנים סוריים.
לאחר 1.5 ק"מ מגיעים לצומת T ופונים שמאלה אל דרך טובה בכיוון צפון.
כעבור 2 ק"מ נוספים מגיעים סמוך לכביש 98. מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה אל דרך עפר נוחה. מכאן נשקפת הכנרת מגובה רב.
במקום נמצאים בונקר ותחנה סיסמוגרפית למדידת רעידות אדמה. אם בוחרים להתקרב אליה, כדאי לעשות זאת בשקט, משום שגם צעדים נקלטים במערכת ועלולים לשבש את המדידות.
ממשיכים שמאלה על הדרך הצמודה למצוק. פה ושם תמצאו מעט הצלבות ואבנים, עד שמגיעים אל תצפית הר נמרון.
בערבית נקרא המקום "ג'בל עין א-נימר". למעשה אין זה הר של ממש אלא נקודת גובה לאורך מצוק האון, בגובה של 359 מטרים מעל פני הים. זוהי אחת מנקודות התצפית היפות באזור וגם אתר פופולרי במיוחד למרחפים במצנחי רחיפה.
אם יתמזל מזלכם, תוכלו לצפות בממריאים. כל רחפן נרתם למצנח, פורש אותו מול הרוח, ממתין לרגע הנכון ואז יוצא בריצה קצרה אל שפת המצוק. ברגע שבו מסתיימת הקרקע – מתחיל המעוף.
בהר נמרון מאפסים שוב את מד המרחק וממשיכים צפונה לאורך סימון שביל הגולן. לאחר 700 מטר פונים ימינה, מזרחה, עד לחיבור נוסף עם כביש 98.
פונים שמאלה על כביש 98 לכיוון צפון, ולאחר 400 מטר, בפאתי מבוא חמה, פונים ימינה מזרחה אל דרך העפר המסומנת בשביל הגולן. מאפסים שוב את מד המרחק.
הדרך חולפת לצד מטעים. בחורף היא עשויה להיות בוצית, ובהמשך הופכת לדרך סלולה אך משובשת היורדת בעיקולים לעבר נחל מיצר.
ב-6.0 ק"מ מגיעים למפגש עם הנחל ועם סימון השבילים הכחול. בחורף – ולעיתים גם בעונות אחרות – מומלץ להחנות כאן את הרכב ולצאת להליכה רגלית.
צועדים דרומה עם הסימון הכחול לאורך כ-800 מטר עד למפל נחל מיצר, ולאחר הביקור חוזרים באותה הדרך אל כלי הרכב.
מכאן ממשיכים על הדרך המשובשת עם הסימון האדום.
ב-9.1 ק"מ פונים שמאלה אל הסימון האדום ומאפסים את מד המרחק. מימין ניתן להבחין במחסום צבאי של הציר העובר לאורך הגבול.
ב-3.5 ק"מ פונים ימינה לדרך הלוך ושוב אל עין אי"ה.
ב-4.7 ק"מ פונים שמאלה לפי השלט לעין אי"ה.
ב-5.3 ק"מ מחנים את הרכב וצועדים הליכה קצרה אל המעיין. זהו המעיין השני במסלול, והפעם מחכה בריכה גדולה המתאימה גם לרחצת מבוגרים.
הבריכה המקורית הוקמה בתקופה הסורית והייתה מוכרת בעבר למעטים בלבד. בשנת 2004 שופץ המקום על ידי חברי מושב נוב, בני הגולן וחיילי גדס"ר גבעתי, לזכר סמ"ר אילון יעקב הורוביץ, בן המושב שנהרג בתאונת אימונים ברמת הגולן.
השם עין אי"ה נושא משמעות כפולה: הוא משלב את שמו של אילון-יעקב עם שמו של ספרו הידוע של הרב קוק על אגדות חז"ל, וגם מרמז על האיה – עוף דורס החולף בשמי הגולן בחודשי החורף.
זהו מעיין שכבה הנובע מתוך סלע הגיר ונאגר בבריכה מודרנית. במדרון שמתחתיו נובע מעיין נוסף. שני המעיינות מתנקזים אל נחל הרוקאד, המשמש כיום חלק מקו הפסקת האש בין ישראל לסוריה בדרום רמת הגולן.
לאחר מנוחה בצל עץ התאנה חוזרים באותה הדרך.
ב-7.2 ק"מ מאפסים את מד המרחק בצומת ופונים ימינה עם המשך הסימון האדום.
לאחר 0.6 ק"מ בוחרים בנתיב השמאלי, מערבה, וממשיכים על הדרך הסלולה עד החיבור עם כביש 98.
ב-3.8 ק"מ פונים שמאלה אל כביש 98.
ב-5.0 ק"מ פונים ימינה לכיוון כביש סוסיתא ומאפסים שוב את מד המרחק.
מכאן מתחילה ירידה בדרך עפר, שחלקה סלול אך משובש. מולכם נפרש נוף מרהיב של הכנרת.
ב-3.7 ק"מ חולפים בסמוך לגן הלאומי סוסיתא. ניתן להחנות את הרכב ולצאת להליכה קצרה על סימון השבילים השחור המטפס צפונה-מערבה אל אתר העתיקות.
לאחר הביקור ממשיכים על הסימון האדום בדרך הסלולה, שבה פה ושם בורות קטנים. הדרך יורדת בין מטעי הבננות ומסתיימת במפגש עם כביש 92 – סוף המסלול.