מדבר יהודה נחשב למדבר הקטן ביותר בעולם (כ-85 ק"מ לאורך, כ-25 ק"מ לרוחב). יש מי שיטען שזהו גם המדבר היפה בעולם.
נקודת ההתחלה שלנו היא קדר הישנה. המקום נקרא גם "קדר דרום" וגם "חוות צאן קדר", להבדיל מ"קדר צפון", יישוב הקבע שנמצא כקילומטר צפונית יותר.
נוסעים עם הסימון האדום מזרחה, בדרך עפר טובה שמייד מכניסה אותנו לקסם של מדבר יהודה.
מדבר יהודה אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית (קווי רוחב 20-30) אלא מוגדר "מדבר בצל גשם". אוויר לח מן הים התיכון מתגבש לעננים הממטירים כמות גשם רבה יחסית על הרי יהודה. מֵעבר לקו פרשת המים של הרי יהודה, ומשום הפרש הגבהים בין הרי יהודה למדבר יהודה השוכן למרגלותיו המזרחיים, חל תהליך של התמוככות (התחממות האוויר והתאדות טיפות מים). ולכן כמות המשקעים שנותרת בעננים כשהם מגיעים למדבר יהודה מועטה יחסית – פחות מ-200 מ"מ ממוצע רב-שנתי.
משם ממשיכים עם הסימון האדום. ככל שמתקדמים מזרחה נעשית הדרך משובשת יותר. כעבור כ-4 ק"מ מתחברים לסימון שבילים כחול שמטפס לפסגת הר מונטאר. העלייה השמאלית קלה יותר.
ג'בל מונטאר הוא ההר הגבוה ביותר בצפון מדבר יהודה – 524 מטרים מעל פני הים. גובה יחסִי מים המלח – כ-900 מטרים. פירוש השם "מונטאר" בערבית הוא הצופה או השומר. ממש כמו "הנוטר" בעברית. מקובל לזהות את הר מונטאר עם הר העזאזל – שממנו נהגו להשליך מדי שנה, ביום הכיפורים, שעיר לעזאזל כדי לכפר על עוונות עם ישראל.
במקום אפשר לראות שרידי ביצורים ממלחמת העולם הראשונה. כאן התמקמה מפקדה של דיוויזיית אנז"ק, שחייליה באו מאוסטרליה ומניו-זילנד ולחמו נגד הצבא הטורקי. במקום יש גם שרידים קדומים הרבה יותר, ששייכים לכנסייה שנבנתה בהוראת הקיסרית הביזנטית אודוקיה (450 לספירה).
מהמונטאר אפשר לראות את יריחו וסביבותיה, ים המלח, הרי מואב, הכפרים שסביב בית לחם, ההרודיון (הר קטום בכיוון דרום-מערב), היישוב קדר (גגות אדומים בכיוון צפון-מערב), העיר מעלה אדומים וכמובן ירושלים על מגדליה וצריחיה.
בחזרה לכלי הרכב, גולשים חזרה מהגבעה עם הסימון הכחול למרחק של כקילומטר. מתחברים לסימון אדום ופונים איתו שמאלה, מזרחה, בדרך שרוכבת על המדרון הדרומי התלול של ההר. נוף מרהיב לכיוון הרודיון והכפרים שמקיפים את בית לחם.
ממשיכים עם הסימון האדום במגמת דרום. הדרך נוחה למדי אבל פה ושם דורשת מעט תנופה. צריך לבחור בקפידה את הנתיב ולהיזהר מפני אבנים חדות פן יבולע לצמיגים.
כעבור כשלושה קילומטרים מגיעים לצומת ולחיבור עם סימון כחול. פונים עם הסימון הכחול שמאלה, מזרחה, וכעבור כחצי קילומטר ימינה, לעלייה מתונה, לפי הסימון האדום.
התחנה הבאה שלנו היא התצפית למנזר מרסבא. זהו קטע הלוך-חזור מסומן בסימון שבילים אדום. הדרך משובשת למדי ורצופה אבנים. אבל המאמץ משתלם כי תכף יתגלה לעיניכם אחד המבנים הציוריים והמרשימים ביותר.
מנזר המרסבא תלוי על הצוק של נחל קדרון. המנזר נקרא על שם סבאס הקדוש (נולד ב-439 לספירה בקפדוקיה, כיום טורקיה). סבאס היה דמות מפתח בתנועת הנזירות במדבר יהודה. ב-93 שנות חייו הקים מנזרים רבים. מרסבא הוא החשוב ביניהם. זהו מנזר יווני-אורתודוקסי אדוק (שימו לב לדגל יוון), מהבודדים שנשארו ושרדו. כיום יושבים במנזר כ-15 נזירים בלבד. הוא אינו מחובר לאספקת מים, חשמל או לרשת הטלפונים.
סדר היום של הנזירים מתחיל באמצע הלילה. הם קמים בחצות (בחורף – בשתיים לפנות בוקר), מתפללים ארבע-חמש שעות ואז ניגשים לארוחת הבוקר: פרוסת לחם וכוס קפה. אחר כך הם מתפזרים לעבודות תחזוקה וניקיון ברחבי המנזר. ב-10:30 מתכנסים לארוחת צהריים, שהיא למעשה הארוחה היחידה ביום. התפריט מורכב מלחם, אורז, ירקות מבושלים, מים ומעט יין. בחגים ובימי ראשון מוגשת גם ארוחת ערב קלה ולתפריט מתווספת פרוסת דג. "לשטח המנזר אסור להכניס נשים, בשר ותפוחים. נשים – כדי שהנזירים לא יצטרכו לעמוד בפיתוי; בשר – כי הוא מגביר את ההורמונים ועמם את התאווה; תפוחים – כי על פי המסורת עבד סבאס הקדוש ביום צום בגן המנזר, ותפוח בשל שקרץ לו מעל לאחד העצים כמעט פיתה אותו לשבור את צומו. באותו יום הוא החליט שלא יהיו עוד תפוחים מפתים במנזרו. עבור הנשים הצלייניות שבאות למנזר הוקם בסמוך לו מגדל מיוחד. בימים עברו יכלו הנשים להתאכסן במגדל, אך כיום הן יכולות רק להשקיף על המנזר מגג המגדל" (מקור: "מסע אחר", מאמר מאת דנצ'ו ארנון).
בתום התצפית וההפסקה מול המרסבא מניעים וחוזרים עם הסימון הכחול למרחק של כחצי קילומטר עם הצומת הרחב והחיבור עם הסימון הכחול. פונים שמאלה, מזרחה, עם הסימון הכחול, בדרך עפר נוחה שגולשת לכיוון בקעת הורקניה.
בעבר זו הייתה דרך חתחתים. למרבה הצער (או השמחה, תלוי בנקודת המבט) היא נכבשה על ידי טרקטורים והפכה לכמעט כביש. הסיבה לכך היא עבודות השיקום של נחל קדרון. אל הנחל הזה, שמתחיל באזור העיר העתיקה במזרח ירושלים, הוזרמו במשך שנים באין מפריע מיליוני ליטרים של ביוב, בעיקר בגלל חוסר תיאום בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית. אבל ביוני 2020 החל מיזם שיקום הנחל הכולל הנחת תשתית הולכת שפכים חדשה, פינוי פסולת בניין ואשפה, וקליטת כל השפכים במתקן טיהור השפכים "אוג" סמוך לצפון ים המלח.
כעבור כ-4.5 קילומטרים מגיעים לכביש המשובש שחוצה את בקעת הורקניה.
פונים שמאלה, צפונה, על כביש בקעת הורקניה וכעבור כקילומטר וחצי לאותת ימינה, מזרחה, ולהיכנס שוב לשטח, עם סימון השבילים השחור. אנחנו בבקעת הורקניה – השם נגזר ממבצר הורקניה, שנמצא שני קילומטרים מערבית אלינו בראש גבעה נישאת. בקעת הורקניה היא מישור מפתיע למדי ששובר את רצף הרכסים והגבעות.
האזור הוא שטח אימונים פעיל של צה"ל ולא ניתן לטייל כאן באמצע השבוע.
ממשיכים עם הסימון השחור כשישה קילומטרים מזרחה עד לתצפית ראש צוקים (ראס פשחה), מעל ים המלח. יש כאן מרפסת, ספסל אבן והצללה.
אחרי התצפית חוזרים מערבה למרחק של כקילומטר וחצי עד למפגש עם סימון שבילים אדום, ועליו פונים ימינה, צפונה. ממשיכים עם הסימון האדום צפונה כארבעה וחצי קילומטרים עד למפגש עם סימון שבילים כחול, ואיתו פונים שמאלה, מערבה, במקביל לנחל קומרן ועד למפגש עם כביש בקעת הורקניה.
על גבי הכביש פונים ימינה, צפונה.
שימו לב לבורות הפעורים באספלט. אגב, בתחילת שנות האלפיים הועלו יוזמות להקמת נמל תעופה בינלאומי בבקעת הורקניה. היוזמות תורגמו לתוכניות אדריכליות ואף טיפסו למשרד ראש הממשלה אולם למרבה המזל לא קרמו פלדה ובטון.
כעבור קילומטר וחצי עוברים בסמוך לבסיס צבאי. ממשיכים בכביש, מכאן הוא סלול היטב, וחולפים בגשר מעל נחל אוג. אחרי עוד כשניים וחצי קילומטרים קופצות לעיניים הכיפות הלבנות של נבי מוסא. האם כאן קבור משה רבנו? לפי מסורת היהודים, משה רבנו מת בטרם נכנס לארץ כנען ומקום קבורתו לא נודע. מסורת המוסלמים, לעומת זאת, גורסת שמשה רבנו קבור בעיקר כאן (בעיקר – מכיוון שהמוסלמים מציינים קברים נוספים שמשה רבנו קבור בהם. ריבוי קברים לאישיות אחת הוא תופעה מוכרת באסלאם). סמוך לנבי מוסא קבורים גם סיתנא ("גבירתנו") עאישה, אחת הנשים של מוחמד, וגם חסן, הרועה של יתרו, שהחליף את משה ברעיית הצאן.
צמוד לנבי מוסא נמצא בית קברות מוסלמי שמכיל אלפי קברים של בדואים מכל רחבי מדבר יהודה.
קילומטר וחצי אחרי נבי מוסא מגיעים למפגש עם כביש מספר 1 ולסוף המסלול.
שטחי אש: ניתן לטייל רק בסופי שבוע ובחגים